כרמינה בורנה של להקת המחול הישראלית קמע – בלט מהפכני.
המסכות כאן אינן על הפנים, אלא על העורף; המעילים – על הגב, הצעירים כאן נשיים, והנערות – גבריות. המוזיקה של אורף נשמעת בעוצמה במהלך הסצנות הקבוצתיות, בעוד שבדואטים, המפגשים מתרחשים בשקט.
הקנטטה של קרל אורף הוסבה לא אחת לבלט, אך תמיר גינץ, המייסד והמנהל אמנותי של קמע, עשה זאת בדרך הייחודית לו. מדובר בפרשנות חדשה, מאוד ארצית, ל"כרמינה בורנה".
הגופים הצעירים והדו-מיניים – לפעמים בתחתונים וחזיות בצבע גוף, הממחישים עירום, לפעמים בשחור, לפעמים באדום – מבטאים את רגשותיהם בתשוקה ארוטית כל כך, שמה שנאמר ב"סנגוויס ביבימוס, קורפוס אדימוס" ("אנחנו שותים דם, טועמים בשר", בּוּך!) נשמע כמו משחק ילדים. הצעירים נואשים ונטולי פחד, כמו וגנטיים של ימי הביניים – אך בניגוד לאבותיהם הקדמונים, הם מבודדים מהעולם החיצון: הם נופלים מחוץ לזמן ולמקום, ונגזר עליהם להסתובב לנצח בתוך מסיבת המסכות המוזרה שלהם.

ההנאות הגופניות והעולם החומרי מסומלים בבלט הארוטי-חושי הזה על ידי אשכול ענבים – נותנים כבוד לאל בכחוס, הרקדנים יוצרים שירים ומילים בתנועה, משבחים את הנעורים, התשוקה והיופי של האהבה הגופנית. יש להודות שבמהלך כל ההופעה, הכוריאוגרפיה מצליחה להתמודד עם הדימויים המוזיקליים – גינץ מציג גישה מילולית, שבה כל תנועה נושאת עמה משמעות.
כוריאוגרפיה זו מצליחה לא רק לשלב את המוזיקה, אלא גם להחיות אותה בתנועה – גינץ לא מהסס להשתמש באמצעים רבים ומגוונים, וכל תנועה היא שלב נוסף במלאכת יצירה עשירה שמבטאת את הרגש ואת הדימויים המוזיקליים. דואטים ארוטיים של הנאה הם חלק טבעי מהדינמיקה הפיזית והדרמטית של העבודה. באמצעות תרגום כל נושא מהקנטטה לשפת ניאו-קלאסיקה, הכוריאוגרף מנתח את טקסי החיזור, הפלירטוט, ומשחקי הנישואין. בסופו של דבר, כל זה מתפרץ לפנטזיה אקסטרווגנטית – המנון לחופש שיכור מהגבלות, קתרזיס של אהבה רוחנית וגופנית.

כאן אין את התמימות של הריקודים ימי הביניים – אך יש שמלות אדומות, סיבובים אקסטטיים ושילובים שמחליפים את תפילת הצניעות. אם תנסו להניח שזו נשמה שנשאה לעדן, פשוט לא תספיקו: גלגל המזל סובב בכוח באש גיהנום, ומושך את החוטאים ישר לגיהנום האש. הוסיפו לכך טקסטים בשפות עתיקות (השפות מתות, אך הבלט חי להפליא) ומלודיות פגאניות ביופי על-אנושי – ותראו את כל מה שיבוא אל עיניכם. גם את מה שמוסתר מאחורי תנועות הידיים והרגליים, והסצנות הקבוצתיות הלוהטות – תשוקה במלוא הבעירה.

נזכיר כי הספרון ששימש בסיס לארפקט של אורף, "שירי בויורן: שירים חילוניים לביצוע על ידי סולנים, מקהלות, כלי נגינה ותמונות קסומות" – ובעניין התמונות, תמיר גינץ בהחלט עמד בציפיות. יתרה מכך, מעניין שהוא לא ממציא מחדש את הגלגל: כל הפוזות האופייניות לו – שואבות השראה ישירות מהבלט הקלאסי, השפה המוזיקלית של הכוריאוגרפיה שלו משולבת בקפדנות עם האופי הסוער שלה, שמתאימה לרוח התקופה.

הערת שוליים: הבלט "כרמינה בורנה" נוצר על ידי גינץ בשנת 2007 בהזמנת פסטיבל "קיפריה" בקפריסין, ואחריו הוצג במספר מדינות בעולם, כולל באולימפיאדת בייג'ינג 2008. ובכן, המהות הצעירה של רקדני "קמע" עושה את שלה – המזל בהחלט נמצא לצדם.

המקור ברוסית